החלטה בתיק בע"א 8919-12-10

בפני בקשת המבקשת לביטול 104 הודעות תשלום קנס (דוחות חניה) בגין עבירות שבוצעו בעיר נתניה וזאת בשל התיישנותן של עבירות אלו.

בבקשתה עתרה המבקשת להורות "על ביטול ועיכוב הליכי גביה ובמיוחד עיקול חשבונות בנק (במיוחד בנק הפועלים סניף מקום נווה רמת גן) ו/או מימוש עיקולים בגין דוחות חנייה לפני למעלה מעשור שנים".. הוסיפה וטענה המבקשת כי "לא קיבלה דרישות התשלום הואיל ולא נשלחו לכתובתה המדוייקות. לטענתה כתובתה הינה ברחוב הירקון מס' 10 סמטה ב' בני ברק ואילו המשיבה שלחה הודעות תשלום הקנס לכתובתה רחוב הירקון מספר 10 מבלי שציינה "סמטה ב".

עוד טענה המבקשת כי היא הסובלת מבעיות בריאות קשות מרותקת לכסא גלגלים נכותה הינה בשיעור של 100% מקבלת קצבת סיעוד הכל כמפורט באישור רפואי שצורף לבקשתה.

בנסיבות אלו עתרה המבקשת להורות למשיבה לבטל את כל ההליכים שנקטה בקשר להודעות תשלום הקנס ולהורות על ביטול 104 הודעות הקנס נשוא בקשתה.

המשיבה בתגובתה בכתב לבקשה טענה כי יש לדחות בקשת המבקשת שכן פעלה היא כדין ובהתאם לחוק בעניין 104 דוחות החניה נשוא בקשת המבקשת, דוחות חניה בגין עבירות שבוצעו בין השנים 1998 - 2001 כמפורט בתדפיס דוחות חניה שצורף כנספח ח' לתגובתה בכתב לבקשה (להלן:"הודעות תשלום הקנס", "דוחות החניה" בהתאמה).

עיינתי בבקשה באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה לבקשה בכתב על כל המצורף לה, בתגובת המבקשת לתגובת המשיבה, שמעתי טיעוני הצדדים בפני ולאחר ששקלתי בזהירות יתירה הטיעונים כולם הגעתי למסקנה שדין בקשת המבקשת להידחות וכך אני מורה.

להלן הטעמים לדחיית בשת המבקשת:

1.         לא צורפה בקשה להארכת מועד בהתאם להוראות החוק:

בהתאם לסעיף 229 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ") יש להגיש בקשה להישפט תוך 90 ימים מיום ההמצאה. ובהמשך קובע הסעיף כי מקום בו הוגשה בקשה לביטול לתובע העירוני, הוא התובע המוסמך ניתן להגיש בקשה להישפט תוך 30 יום מהחלטת התובע המוסמך לעניין הביטול.

המבקשת לא הגישה בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק ואף בקשתה לביטול פסקי הדין איננה נתמכת בבקשה להארכת מועד כפי שנדרש בסעיף 230 לחסד"פ. לעניין זה ראה פס"ד 80082/06 מקובר רונית נ' מדינת ישראל בו נאמר בין השאר:

"המערערת לא הגישה כל בקשה להארכת מועד, אף כי על פניו מדובר בשיהוי ממושך המשתרע על תקופה של חודשים ארוכים. גם אם אתחשב בכך שהמערערת לא היתה מיוצגת בשעתו, ולא ידעה על חובתה להגיש בקשה פורמלית להארכת מועד הרי לא עולה מבקשתה, כפי שהוגשה, כל נימוק לאיחור הממושך בגינו יכול היה ביהמ"ש קמא להאריך המועד אף לפנים משורת הדין".

בע"פ 4448/09 קמר יעקב נגד מדינת ישראל צויין כי יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו ורק במקרים מיוחדים מקום בו מדובר בנסיבות שאינן תלויות במערער בעטיין לא הגיש בקשתו לביטול הודעת תשלום הקנס במועד יש להתחשב ולהאריך מועדים ופרט לכך אין להעתר לבקשה להארכת מועדים. עוד נאמר כי "זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ועליה לסגת בענינו מפני שיקולים דלעיל, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ולפי המועדים שבדין".

בנסיבות אלו בהן המבקשת לא הגישה בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק ואף בקשתו לביטול פסקי הדין איננה נתמכת בבקשה להארכת מועד להישפט כפי שנדרש בסעיף 230 לחסד"פ - דין בקשתה להדחות על הסף וכן אני מורה.

2.        לא צורפה על ידי המבקשת בקשה לביטול הרשעתה בפלילי והעדר סמכות עניינית לבימ"ש לעניינים מקומיים לדון בבקשת המבקשת לאור העובדה שהחוב נשוא הודעות תשלום הקנס (דוחות החניה) שולם:

צודקת המשיבה בטענתה לפיה בהתאם לסעיף 229 (ח) לחסד"פ הרי שמאחר והמבקשת שילמה חובה בגין 104 דוחות החניה נשוא הדיון, הרי שרואים את המבקשת כאילו הודתה באשמה בפני בית משפט, הורשעה ונשאה עונשה.

לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקשת ביום 21.10.10 העביר בנק הפועלים לידי המשיבה ביום 7.12.10 שיק בנקאי שמספרו 138939 על סך של 27,668 ש"ח לצורך תשלום החוב בגין 104 דוחות החניה (הודעות תשלום הקנס( (ראה מכתב בנק הפועלים - נספח א' לתגובת המשיבה). המבקשת הגישה כפי שציינה בבקשתה "בקשה לביטול דוחות חניה ועיכוב הליכי גבייה" לבית משפט לעניינים מקומיים בנתניה ואולם היה על המבקשת להגיש בקשה לביטול הרשעותיה בפלילים בהתאם לסעיף 130 (ח) לחסד"פ.

בענין זה בע"א 3758/06 יעקב שאוליאן נ' עיריית תל אביב שם נקבע כי יש לפעול בדרך הבאה:

"... ברגע ששילמו את הקנס חל סעיף 229 (ח) לחסד"פ לפיו רואים את המערער כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים והורשע ונשא את עונשו. כך גם אין לקבל את נסיונם של המערערים לאבחן את עניינם מפס"ד וקס שלא מדובר בעניינם בתקיפה ישירה של ההרשעה וביטולה (שכן מבחינתם הם כופרים בכך) אלא בתביעת נזיקין על הליכי גביה שלא כדין. מדובר למעשה בתקיפה של ההרשעה (ואין זה משנה אם תקיפה ישירה או עקיפה) שכן רק אם תבוטל ההרשעה ניתן יהיה לתבוע בעוולות נזיקיות בגין פעולות הגביה שנעשו בגין אותן דוחות חניה שלא שולם בגינן.

המערערים לא יכולים "לעצום עיניים" להתעלם מההרשעה הפלילית שקיימת לפי החוק, בין אם שילמו את הדוחות ובין אם לאו, ולהמשיך ולטעון שהם כופרים בהרשעה ובדוחות ושאין כלל הרשעה ודוחות בזמן שבפועל הם לא ביקשו לבטלם ו/או להישפט אלא שילמו את הקנסות (גם אם תחת מחאה)...